משה הלד
ב-1923 הונח מחדש היסוד לתנועת החלוץ בבוצ'אץ', אחרי הפסקה של למעלה משנתיים מאז
עלו אנשי קבוצת העלייה השלישית ב-1920, הדחיפה העיקרית באה מצד כמה צעירים, ובמרכזם
ישראל כהן, שעשו רבות להפעלתה של תנועת החלוץ בעירנו.
אך לפני שאעסוק בתיאור דרכי פעולתה ומקומה של תנועת החלוץ בעירנו, עלי להקדים
ולהזכיר פה שני ארגונים, פוליטי ותרבותי, שהיו קיימים בתקופה זו בבוצ'אץ', משוס
שאלה היו בחינת העובר, שממנו נתרקם החלוץ, וגם מפני שרובם של מקימי החלוץ פעילים
היו בארגונים אלה, כוונתי : מפלגת ה"התאחדות" ואגודת "עבריה". לא ארחיב את הדיבור
על ה"התאחדות" אבל אייחד דברי על ה"עבריה".
הקמת "עבריה" נבעה מתוך צורך חיוני לרכז את שוחרי השפה והתרבות העברית, שהיו
פזורים ללא כל מגע ביניהם. מייסדה והרוח החיה באיגוד זה, היה המורה לעברית ישראל פרנהוף. בין פעילי הארגון נמנו ד"ר זילברשיין, ישראל כהן, גב' חיה רול ז"ל, גיטה
גלאנצר, גב' אנמלדינג, ל. הרצמן, חיים ויזנטל, אריה פרנקל, משה הלד ואחרים.
פעולת האירגון הייתה ענפה מאד. הונח היסוד לספריה עברית, שסייעה להתהוות חוג קוראי
עברית. הושמעו הרצאות בעברית על נושאים יהודיים וכלליים, הוקמו חוגים להשתלמות
במקצועות שונים. רישומה והשפעתה של האגודה ניכרים היו מעבר לכותלי האירגון.
היו גם ניסיונות רציניים להקמת להקה דרמטית בסיועו של קלמן פרידמן. הצגה אחת בשם
"שאול ודוד" זכתה להצלחה ניכרת.
הנני נזכר בסידרת הרצאות מפי מרת רול על ש"י עגנון. היו בבוצ'אץ' שורה של אנשים,
שהשפה והתרבות העברית היו לחם צורך חיוני, כגון ד"ר חלפן ז"ל, שהיה ספוג תרבות
עברית והיה מבטא את זיקתו לשפה, בכל הזדמנות שניתנה לו.
זכורה לי אפיזודה אופיינית, בשעת פתיחת ישיבה הקהילה שנבחרה מחדש, (אם איני טועה
היה זה בשנת 1924). ד"ר חלפן נאם נאום ברכה בעברית, שנתקבל כמובן בהתלהבות מצד
נאמני השפה ובאי-רצון מצד המתבוללים , ואז זכה לכינוי מפי מר יעקב שטערן "הער ד"ר
מיט די ברייטע פתחין".
הסתדרות החלוץ, שנוסדה, כאמור ב-1923, שהייתה מסונפת למרכז החלוץ בלבוב, שמה לה
למטרה להחדיר את רעיון העבודה וההכשרה החקלאית, הקניית השפה וערכי התרבות העברית,
ובעיקר : עלייה לארץ והגשמה עצמית. לא קלה הייתה ראשית דרכה של תנועת החלוץ בבוצ'אץ'.
השפל בציבוריות היהודית, ששרר אחרי תקופת הגאות שלאחר המלחמה, ניצני ההתבוללות
שנתגלו בתקופה ההיא, שימשו לה מכשול רציני. הייתה גם התנגדות קשה ומטרידה מצד
הורים, שלא רצו להסתגל לרעיון שילדיהם ייפרדו מהם וייהפכו לעובדי אדמה או לסתם
פועלים.
למרות כל הקשיים האלה הצליחה התנועה להרחיב את מסגרתה, קיבלה חברים חדשים ופיתחה
פעולה תרבותית ענפה. בפי רוב החברים הייתה השפה העברית שגורה מקודם, ולאלה שלא שלטו
עדיין בשפה, ניתנה האפשרות לרכשה.
השפעה עמוקה על דרכה וכיוונה של התנועה הייתה יציאת החברים להכשרה, שבה נתגבש גרעין
של קבוצה. אחרי בירורים מקיפים, נתארגנה בפסח 1924 הקבוצה בשם "המשולש" (שסיסמאותיה
היו: שפה, עבודה, ארץ). חבריה היו: ישראל כהן, אשר כהן, פישל נייברגר, הרצל מרגלית,
שמואל קרבם, צפורה יודנפרוינד, שושנה נרפן, צבי פיקהולץ, ש. ויזינגר, מוני לנדמן,
אריה קופלר ומשה הלד.
גדול היה רישומו של צעד זה בחיי העיר ובייחוד בחיי הנוער. בעקבותיו התעוררה בבוצ'אץ'
תנועת הכשרה רחבה, נתחדשה גם תנועת השומר הצעיר. חלק מהם עלה לארץ, בעוד שאחדים מהם
חדלו להאמין כעבור תקופה קצרה ברעיון הציוני ופנו עורף לארץ.
כדוגמת קבוצת "המשולש" הוקמו אז גם קבוצות הכשרה אחרות.
ראשית דרכה של הקבוצה הייתה לבוב. שם מצאו החברים עבודה בענף הבניין, וכאן הועמדו
לראשונה לפני כל אותן הבעיות, שהיו אופייניות לכל קבוצה בראשית דרכה, כגון: קשיי
הסתגלות לעבודה פיזית ולחיי שיתוף הכרוך בויתורים על הרגלים שונים. על כל אותן
הבעיות הצליחו להתגבר ע"י רצון טוב והבנה הדדית, שליוו אח"כ את הקבוצה בכל תקופת
קיומה בארץ ובחוץ לארץ.
אחרי כמה חדשי עבודה בלבוב, הוחלט ללכת להכשרה חקלאית, כדי לגבש את הקבוצה לקראת
עלייתה. ואמנם לאחר תקופה של הכשרה ולאחר גלגולי עליה שונים עלתה הקבוצה לארץ
והתיישבה בפתח-תקווה, ב"עמק השבע"(1).
משה הלד
(1) עמק השבע קרוי על שמן של שבע קבוצות עבודה והכשרה מטעם התנועות הקיבוציות שהקימו בו מרכז הכשרה לקראת יציאה להתיישבות קבע, שכן ליד מחנה יהודה
